מזהים סיכונים.בונים אמון.

PrivacyCheck בודק אתרים וארגונים מול דרישות הגנת הפרטיות בישראל, לרבות תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות. הבדיקה מתחילה בצד הפומבי — מה נטען בדפדפן של מי שמבקר באתר, אילו עוגיות וגופי מעקב פועלים, ומה היחס בין זה לבין מה שהצהרת הפרטיות אומרת. מעבר לאתר, אנחנו בודקים את הארגון עצמו: אילו מאגרי מידע קיימים, מי נגיש אליהם, מה עובר לספקים, ומה מתועד.

הפער בין מה שארגון מצהיר לבין מה שקורה במערכות שלו. הפערים החוזרים הם דומים בכל מקום: גופי מעקב שנטענים לפני שהמבקר בחר משהו בבאנר, הצהרת פרטיות שמתארת מצב שכבר לא קיים, מאגרי מידע שההנהלה לא ידעה שהם קיימים, ספקים שמחזיקים מידע בלי הסדרה כתובה, והרשאות של עובדים שעזבו. אף אחד מאלה אינו כשל טכני — כולם נוצרים מכך שהמציאות זזה והמסמכים לא.

לא, ובשני המקרים. הבדיקה היא כלי אבחון: היא מצביעה על פערים ומתעדפת אותם, ואינה קובעת עמידה בהוראות הדין, אינה מהווה ייעוץ משפטי ואינה מקנה הגנה בהליך אכיפה. חשוב מזה — אין בישראל מנגנון שבו גורם פרטי מנפיק אישור עמידה בדיני הפרטיות. אף תו ואף תעודה מגורם פרטי, שלנו או של אחר, אינם שווי ערך לאישור רגולטורי.

כי היקף האכיפה השתנה. תיקון 13 נכנס לתוקף באוגוסט 2025. התיקון הרחיב משמעותית את סמכויות הפיקוח והאכיפה של הרשות והוסיף עיצומים כספיים בסכומים גבוהים, ובמקביל הרחיב את האפשרות לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרות של הוראות המאגרים. זה מעביר את מרכז הכובד מהיערכות למניעת נזק להיערכות ליכולת להראות מה נעשה.

מהזול והמהיר. בדיקת האתר הפומבי נותנת אינדיקציה ראשונית בלי להיכנס לארגון, והיא לרוב מספיקה כדי לדעת אם יש בעיה. אם יש — הצעד הבא הוא תמונת מצב ארגונית, כי בלי לדעת אילו מאגרים קיימים ומי נגיש אליהם, כל תוכנית עבודה מבוססת על הנחות. מי שרוצה קודם להבין את המסגרת יכול להתחיל מעמודי הרגולציה או ממילון המושגים.